<h1>אהל מועד שער ר"ה ויוה"כ דרך א'</h1>
<h2>דף טז.</h2>
בר"ה אומרים בתפלה מלכיות זכרונות ושופרות ותוקעין ומרעין בר"ה בשופר מיושב ומעומד ומתוך כך יעורו ישנים מתנומתן ויתפללו ויעשו תשובה ותוקעין בקרנות לומר נחשבנו כאילו תועים כבהמה לפני השם ית' [ע"ב] ואין אדם עובר משום בל תוסיף בתוס' התקיעות שאינו עובר אלא במוסיף בגוף המצוה אבל בכופלא פעמים הרבה אין בזה משום בל תוסיף אלא חשיב' מצוה היא. ולעבור בזמן המצוה על ב"ת אפילו לא נתכוון להוסיף עובר אך שלא בזמנו בעי כונה.
<h2>דף כו.</h2>
כל הקרניים החלולים שזכרותן ניטלת מהם כשרים לתקוע בהם חוץ משל פרה. שופר שקדחו בזכרותו ותקע בו יצא דמין במינו אינו חוצץ. לקח זכרותו לבד ותקע בו לא יצא. ומצוה לתקוע בר"ה בשופר כפוף ובשל איל זכר לעקידה.
<h2>דף כז:</h2>
כל הקולות כשרין בשופר. שופר שנסדק לאורכו אם נסדק רובו אפי' דבקו בעצמו פסול. נסדק רוב הקיפו לרוחבו אם נשתייר בו ממקום הסדק עד מקום הנחת פה שיעור תקיעה שזהו טפח שוחק כשר. הוסיף על השופר כל שהוא אפילו במינו פסול אעפ"י שיש לצד פיו שיעור שופר שלם. שופר שניקב וסתמו שלא במינו פסול בכל ענין. סתמו במינו יפה עד שאין קולו משונה אחר הסתימה מחמת הנקב כשר והוא שנשתייר רוב רחבו שלם. ויש שפסקו דניקב וסתמו במינו כל זמן שנשתייר שלם רוב רחבו כשר ואם סתמו שלא במינו כל זמן שמעכב התקיעה קודם סתימה פסול ואם אינו מעכב התקיעה כשר וכן נראה הדין מהירוש' [פ"ג ה"ו]. שופר שהיה ארוך וקצרו אם נשאר בו כשיעור כשר. גררו והעמידו על גילדו כשר. שופר שציפהו זהב מבחוץ אם נשתנה קולו פסול. צפהו במקום הנחת פיו אעפ"י שלא נשתנה קולו פסול מפני שחוצץ בין פיו לשופר צפהו מבפנים אפילו במשהו. שופר בתוך שופר אם חיצון ארוך או שתקע בין הדבקים פסול ואם קול פנימי בלבד שמע יצא. קצר צדו הרחב והרחיב צידו הקצר או שהפכו כהפיכת חלון פסול. נתן סימן (בירושלמי) דמן הקצר צריך לתקוע שנאמר מן המצר קראתי יה. התוקע לתוך הבור מי שהוא עמו יצא ומי שהוא מבחוץ אם שמע קול שופר יצא ואם קול הברה שמע לא יצא. [כ"ח ע"א] ולעניין הכונה אין הפרש בין שומע למשמיע דשניהם אין צריכין כונה לא לצאת ולא להוציא אבל שומע צריך כונה לשמוע, ומשמיע צריך כונה לתקוע ודומייא דתוקע לשיר דנתכוון לתקוע ולשמוע שהתוקע אעפ"י שלא נתכוון והשומע נמי אעפ"י שלא נתכוון לצאת יצא שמצות א"צ כונה מיהו צריך שיתכוון למצוה לכתחילה ואם נתכוון יצא וא"צ לחזור ודעת הגאון ר"י ור"א שאעפ"י שהתוקע מתכוין להוציא א"ע שהרי מתכוין להשמיע תקיעה של מצוה אבל תוקע לשיר דלא להוציא את עצמו כדר"ז דאמר לשמעיה איכוון ותקע לי. ויש מן הגאונים שאומרין דבין שומע ובין משמיע צריך כונה לצאת וכן כל המצות צריכות כונה. ואני תמה בזה איך נחלקו עמודי עולם דהא מההיא דרבי זירא משמע דבעי' כונה לכתחילה אבל מינה לא משמע מידי בדיעבד. ומההיא דכפאוהו ואכל מצה. ומההיא דרבא דאמר התוקע לשיר יצא משמע דוקא בדיעבד אבל לכתחילה לא. ומ"מ אפילו לדברי האומר שאין מצות צריכות כונה מי שאינו רוצה לצאת לא יצא וזה נתבאר בדרך שני של שער קריאת שמע.
<h2>דף כח.</h2>
שופר של ע"ז אם תקע בו לא יצא בד"א בע"ז של ישראל דכתותי מכתת שיעוריה אבל ע"ז של גוי ונטלו לצאת בו ולא לזכות בו יצא ואע"ג דהיכא דלא ביטלה אסורה בהנאה מצות לאו ליהנות נתנו כלומר קיום המצוה לא חשיבה הנאה ומש"ה יצא שופר הגזול שתקע בו יצא (ירוש' [סוכה פ"ג ה"א]). ומה בין לולב ושופר תמן תנינן בגופו הוא יוצא הכא בקולו הוא יוצא ואין קול אסור בהנאה והרא"ה פי' דלא כהירוש' ומדמה שופר ללולב נשאל להרשב"א אם יהיה דין שופר כדין לולב דיומא קמא בעינן לולב כשר והשיב אני דעתי נוטה דבשני ימים טובים ראשונים בעינן לולב כשר דמס' יום ראשון אנו עושים אותם וא"כ אין לשאלה זו בשופר. המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו באותו שופר תקיעה של מצוה אבל הוא עצמו לא יתקע לפי שיש שמתאוין לתקוע וכשתוקעין נמצאו נהנין וכיון שמתערבת הנאת התקיעה עם הנאת המצוה אסור לו לתקוע אפי' תקיעה של מצוה כמו המודר הנאה ממעיין שאסור לטבול אפילו טבילה של מצוה בימות החמה כיון שמתערבת הנאת הקרירות עם הנאת המצוה.
<h2>דף כט.</h2>
חרש"ו אין מוציאין את הרבים י"ח דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים י"ח עבד שאינו משוחרר אינו חייב בתקיעת שופר מי שחציו עבד וחציו ב"ח אינו מוציא אפי' מינו. אנדרוגינוס מוציא את מינו טומטום אינו מוציא אפי' מינו מי שיצא כבר מוציא לאחרים בכל הברכות של מצוה אבל לא בברכת הנהנין אא"כ נהנה עמהן.
<h2>דף כט:</h2>
אין תקיעת שופר דוחה שבת גזירה שמא יוציאנה מרה"י לרשות הרבים.
<h2>דף לב:</h2>
שופר של ר"ה אין מחלללין עליו י"ט אפי' בדבר שהוא משום שבות. [ל"ג ע"א] לא יתן אדם מי רגלים בשופר לצחצחו ומפני הכבוד אסרו זה שלא יהיו מצות בזויות עליו אבל נותן אדם לתוכו יין או מים לצחצחו אפילו ביו"ט ואין אנו אומ' מתקן כלי הוא.
<h2>דף לג.</h2>
נשים אע"פ שאינן חייבות בשופר הרשות בידן לברך ואין זה ברכה לבטלה וכן הדין בכל המצות ומוציא ש"ש לבטלה דנפק"ל בפ"ק דתמורה [ד' ע"א] מאת ה' אלקיך תירא בד"א בלא ברכה אבל בברכה אינו אסור אלא מדרבנן.
אבל אין מעכבין התינוקות אעפ"י שהגיעו לחינוך ולתקוע בשבת שחל יום ראשון של ר"ה להיות. ומתעסקין עמהם בשבת כדי שילמדו וידעו לתקוע מאד ביו"ט שני ודוקא תינוק אין מעכבין אבל נשים מעכבין. [ע"ב] קטן שלא הגיע לחינוך בשבת אסור וביו"ט של ר"ה מותר והר"מ מתיר לקטן שלא הגיע לחינוך לתקוע אפילו בשבת שאינה של יו"ט של ר"ה ומותר לגדול לתקוע עמהם ביום טוב.
